בחללית

עודכן ב: לפני 7 ימים

איזו אקסית לרגע שלחה לה לבבות בוואטסאפ וזה מערבב לי את הלב.

בבחירה בין לשקוע ובין להרים את עצמי - אני מאפשרת לתחושת הפגיעות לצוף.

עוד שעתיים ניפרד ליומיים וגם זה מעציב אותי.

אבל בעצם, מתחת לכל זה, יושבת המלכה האם של החרדות, האימה לאבד את מה שיש לי.

צפודה ונוירוטית היא מצקצקת בי. מנסה לזלול נתחים מהיש.


לאחרונה אני משילה אנשים מחיי בדיוק באופן בו אני משחררת רבדים מיותרים בי.

אני נשארת קלה ונוסקת לשמש. לפעמים זה כל כך מפחיד לדעת שזכית בפיס.


האהובה שלי מרגישה הכל. היא מבקשת שאשתף. באצילות השלווה שלה היא לוחשת לי אהבה ומחזירה אותי אליה ואל הרגע הקיים. אנחנו הולכות למיטה לנצור שעתיים מתוך הנצח.

אני מביאה איתי את הילדה שמפחדת להישאר לבד ואת המתאגרפת שמביסה את האקסית בנוקאאוט מעיף שיניים.


אני תופסת את כפות הרגליים שלה ומלקקת לה את הכוס.

לכוס שלה יש בכל יום טעם אחר. פעם זה שוקולד, פעם אננס. היום יש לו ניחוח מנגואי.

אין לי הסבר לזה. זה לא מה שהיא אוכלת, זה מה שבלוטות הטעם שלי מבינות כשקוראות אותה.

אני מזיינת אותה עם הפה חלש וחזק, עמוק וגבוה.

נעה עם האגן כשהפה שלי פוגש את המתיקות שלה.

זה אש ושוקולד מה שמתרחש פה בין הסדינים.

אני שותה אותה. אם רק היה אפשר הייתי מבקבקת את הצוף שלה ושומרת לרגעי געגוע.


בואי אליי היא קוראת לי מלמעלה אחרי זמן שמרגיש כמו רגעים או ימים, בחללית הזאת לא חלים חוקי הזמן.

לא! אני אומרת מתוך הכוס וממשיכה לזיין עם הלשון והשפתיים.

התנועות שלה, הגניחות שלה, הלב שלה, מונחים לי בפה ושום אקסית לא יכולה לגעת בנו עכשיו.

כשהיא כבר מבעבעת אני מוסיפה את היד ומזיינת אותה עם הפה והיד ביחד. התנועה בתוכה מסונכרנת עם הגוף שלי שנע בגלים על הסדין.

הכוס שלי מזיין אותה דרך הזין שהוא היד שלי בכוס שלה. הכל פתוח בצורה הסגורה של אינפיניטי.


במיטה הזו יש פחד קיומי של ילדה שמתקיים בתוך אישה בשלה שרוב הזמן זוכרת שהיא שליטת הממלכה. במיטה הזו יש מנגו וכוס ניגר ושתי חייזריות שכיוונו שעון מעורר כי תכף הן צריכות להיפרד ליומיים.

השפע הזה, אמאלה. אפשר להשתגע.

המוח לא יכול להכיל את הגובה אליו מכווננת החללית אז חוכמת הגוף לוקחת פיקוד, נחלצת לעזרת חבר.

שתינו מרטיבות את הסדין ואת הכריות. אני נוהמת לתוך הכוס שלה, היא מלטפת את השיער שלי ואוספת אותו בידיים שלה.

הזכות להיאסף אליה והזכות לשאת אותה על כפיים מהולות זו בזו, בדיוק כמו השפתיים של שתינו ברגע הזה.


אני עולה לקראתה. לרגע אני מרגישה שנקרעתי מהכוס אהובי, מושא תשוקתי, אבל מיד אני נמזגת בעונג חדש. אני מחככת את הפנים שלי בפנים היפות, החמות, החתוליות שלה. מתלקקת עם השפתיים שלה. כמה עולמות יש בגוף, לפחות כמספר התחושות שבתוכי.


היד שלי פועמת בה, ממשיכה לזיין. השדיים שלי בשדיים שלה, הבטנות שלנו מתנשקות.

אף פעם לא זיינו אותי ככה היא אומרת, לא ידעתי כלום עד אלייך.

אני יוצאת מהעומקים שלה ונוגעת לה בכוס, מתחככת בעצמי עם היד. העונג של שתינו ליטרלי בכף ידי.

תהפכי את היד, היא אומרת, תגעי בעצמך ואני אתחכך בך. אני עושה את זה.

איתה אפשרויות המשחק הן אינסופיות. המזיינת מזויינת. אין מגדר ואין גיל אלא גילוי ורגש.

בידיים ערומות ולב בועט אנחנו חוצבות היכלי פאר מאוויר בלתי נתפס.


אני הופכת אותה כדי לזיין אותה מאחור.

התחת שלה מסחרר אותי, הכוס שלי מרטיב אותה.

היא פרא אישה והגב שלה יפה וחזק. התשוקה שלי לא פחות.

מזמן השלתי את הפחד, אני ערומה ממנו, דוהרת על האהבה שלי כמו אינדיאני אל אהובתו.

אנחנו גונחות, הולמות. אני נותנת בה והיא נותנת לי.

תגמרי איתי, היא מבקשת.

עכשיו? את קרובה? אני שואלת לפני שאתפוצץ.

עכשיו, היא אומרת ואני עוברת איתה את הסף.

האורגזמה מעוורת אותי לרגע.


אחרי שהצרחות שוקטות אני מגלה שהפחד איננו. הוא התאדה בבישול הגופים ונשארנו עם ציר מצומצם של התאהבות, קרובות עוד יותר משהיינו לפני שעתיים.

העיניים שלה מקורקעות בי. הלב דופק את ידיעת הביחד.

אני יכולה ללכת ממנה כעת. אני יודעת את מה שחשוב.

עוד שכבה מיותרת הושלה.







297 צפיות0 תגובות