חמשת בני הזונות בחיי

כאג'נדה, אני לא שונאת גברים. להפך. אוהבת. מאוד. אני מוקפת בגוד גייז. יש לי חברה טובה שאח שלה אנס אותה כל לילה מגיל שלוש עד גיל עשר. יש לי חברה דוסית, אמא לשלושה, שנאנסה לפני חודשיים על ידי גבר שהכירה. אני יכולה לשנוא את הגברים האלו. מסוגלת לאחל להם דברים איומים אבל את חמשת בני הזונות בחיי? אני לא שונאת. בחיי. 1. עלי (מבטאים כמו אלי) בשכונה שגדלתי בה בנתניה יש אזור של מעברים תת קרקעיים. המסלול לבי"ס עבר שם. יש אפשרות לעבור בדרך העילית ויש אפשרות בתת קרקעית ואפשר גם לזגזג ביניהן. אהבתי את הדרך התת קרקעית כי היה אפשר לדמיין בה דמיונות של הרפתקאות. היא היתה מעניינת, קצת מסתורית. הלכתי לכיתה א' בוקר אחד למטה, בדרך התת קרקעית. פתאום הגיעה חבורת בנים. לא בדיוק מהאזור שלי אז לא הכרתי אותם טוב. ילדים מהשכבה, לא מהכיתה שלי. שניים מהם הצמידו אותי לקיר והצמידו לי לצוואר מקל מטאטא גדול. הם החזיקו אותי משני הצדדים ועלי, המנהיג, היחיד שהכרתי בשם, דיבר איתי. מולי. אני אפילו לא זוכרת מה הם רצו או מה אמרו לי. זוכרת את תחושת החנק. את זה שהם הרבה בנים ואני בת אחת. שיש בעיניים שלהם רמת אלימות שחדשה לי. זוכרת שעלה לי רעיון ואמרתי לעלי שאני יודעת מי המורה שלו ואני אגיד אותו. הם שחררו אותי ורצתי משם. לא אמרתי כלום לאף אחד. 2. לא יודעת איך קוראים לו. איתמר או יונתן או איתי. כיתה ג', נסיעה לבי"ס באוטובוס. אני ישבתי עם ילד בגילי על ספסל אחד ואחיו הגדול ישב מאחורינו. דיברנו שלושתנו. אני לא זוכרת את השיחה עצמה ועל מה דובר בה. קשה לי להאמין שהיתה שיחה לא נעימה כי הייתי ילדה לא מתעמתת. כשירדנו מהאוטובוס ורצנו לכיוון הכיתה שלנו (תמיד היתה תחרות בין הילדים מי יגיע ראשון) הרגשתי פתאום כאב חד. האח הגדול יותר הגיע מאחוריי וכרך לי חוט ברזל מסביב לצוואר. נחנקתי בבת אחת, בלי להבין מה קורה לי. בלי לראות אותו. לקח לי זמן עד שהבנתי מה קורה. נאבקתי בחוט איזה זמן ואז הוא הרפה ונעלם לתוך בית הספר. 3. שלמה בר / #metoo בתיכון שיחקתי בתאטרון נוער, תמיד קיבלתי תפקידים ראשיים ופרחתי. בגיל 15 נבחרתי לשחק בהצגה אמיתית "של גדולים", בתיאטרון רפרטוארי. זה היה חלום שהתגשם, שיחקתי עם יוצרים שהערצתי. כל הקיץ הייתי בחזרות, במסדרונות התאטרון. הפזמונאית של ההצגה היתה צרויה להב ואת המוזיקה חיבר שלמה בר מלהקת הברירה הטבעית. הוא לימד אותי לא לפחד לפתוח את הפה ולשיר כי עד אז התביישתי בקול שלי. נקשרתי אליו והוא אמר לי שהוא כמו אבא עבורי ולעולם הוא לא יעגוב עליי.

אני זוכרת את המשפט הזה בגלל העברית הצחה והמיוחדת שלו. האמנתי בו, אבא חם, חכם ומיוחד.

באחד הימים במסדרון חשוך מאחורי הקלעים הוא השכיב אותי בכוח על שולחן ונישק אותי. החדיר לשון מסריחה מסיגריות לפה שלי והצמיד את האגן שלו לשלי. אני קפאתי.

הייתי בת 15, הוא בן 50 בערך. פתאום שמענו מישהו נכנס למסדרון והוא נבהל וזז קצת. ניצלתי את ההזדמנות וחמקתי משם. 4. עמרי (במלעיל). הוא היה בן 26, אני בת 15.5. הוא היה השותף לדירה של אחותי. סטודנט למשפטים. היה לו קוקו, הוא היה גבוה ורזה והתנייד על סקטבורד. הוא ריגש אותי. באיזה צהריים אחרי שאחותי עזבה את הדירה ואני נשארתי, עמרי הזמין אותי לחדר השינה שלו. הוא הפשיט אותי מסוודר וגופיה וג'ינס ושאל אם כבר עשיתי את זה. עניתי שלא והוא נכנס אליי בבת אחת. כאב לי בטירוף. הרגשתי שמכניסים לי כדורגל לכוס.

הוא זיין אותי שעה רצוף (!) ואז הלך, בלי לגמור, כי היה לו תור לרופא שיניים. אני זוכרת את הזין שלו עומד, ורוד ונוצץ, לפני שהוא התלבש והלך.

הוא יצא ונשארתי לבד. ירד לי קצת דם שנשאר על התחתונים ואני התקשרתי לחברה שלי וסיפרתי לה שהרגע עשיתי סקס.

הזדיינו אחכ עוד 8-9 פעמים. הייתי מגיעה לדירה שלו בצהריים, בהפסקות שהיו לי במערכת מבי"ס, תמיד מקווה שנצא קצת, שהוא יביע חום, יכין לי שוקו חם, ייספר לי משהו על עצמו.

כל מערכת היחסים התנהלה בחדר השינה. מעולם לא יצאנו. אני הרגשתי גדולה. מזדיינת, מגניבה, הרבה מעבר לגילי. אז המשכתי לבוא. שנתיים אח"כ היה לי חבר מבוגר ממני שלמד מוזיקה בקונסרבטוריום. למד איתו בחור שהיה חבר של אותו עמרי. הוא היה מסתכל עליי מגעיל, כמו אחד שיודע איך אני נראית ערומה. הוא סיפר לחבר שלי שלעמרי ולו היה משחק, אתגר ביתוק בתולות. הם היו סופרים ומשווים ביניהם.

איכשהו לדעת את זה הפך את כל הסיפור ליותר גרוע. 5. מתן בינדר בתיכון היינו "חבורה". מתן, יוני, דורון, ניר, יעל ואני. ניר ואני היינו זוג. הגשנו יחד תוכנית נוער ברדיו. היה לנו טעם דומה במוזיקה, אהבה למילים, שפה מעורבבת. כמוני הוא היה חצי אאוטסיידר, חצי מרכז העניינים. חבר של כולם ושל אף אחד. הסקס בינינו היה גרוע. הייתי הראשונה שלו ולא התאמנו פיזית בכלל. הוא היה רזה בצורה קיצונית והריח כמו מאפרה. גמר אחרי שניות (ועם הזמן אחרי דקות) אבל הוא היה מהמם בעיניי. שנון ומתוק, רגיש, קוצני, חד וחריף ומיוחד. הוא נבחר ללמוד בפנימייה בינ"ל בבנקוק וטס בתחילת יא'. אני הייתי שבורה ועצובה. גם מתן, החבר הכי טוב של ניר וחבר טוב שלי, היה עצוב. היתה פרידה קורעת לב בשדה התעופה. נשארנו חבורה בלי ניר שלנו. בכיתה יא מתן ואני נבחרנו לייצג את השכבה בכנס חינוך מיני של משרד החינוך בבנייני האומה בירושלים.

אמרתי שם מול מורים, מנהלים ותלמידים שהחינוך המיני בבי"ס לא מחובר לנוער שפעיל מינית (לימדו אותנו אז רק על מחזור ועל פוריות). במהלך הפאנל מתן התחיל ללטף אותי מתחת לשולחן ואמר לי ללכת לשירותים.

הוא היה חזק, מנטאלית ופיזית. הוא היה שתלטן ובוסי, קצת פחדתי ממנו וקצת נמשכתי אליו. היה לו שיער ארוך גלי עד התחת, עיניים כחולות טורקיז ומבט עז, משוגע. פגשתי אותו בשירותים באמצע הכנס והוא נעל את הדלת, הפך אותי, הוריד לי את המכנסיים וזיין אותי בעמידה. אני זוכרת את הידיים שלי על הניאגרה ואותו מאחוריי.

הוא זיין אותי ככה כמה דקות וגמר ואז הצמיד לי את האצבעות לעורק הראשי בצוואר, כואב, על גבול החניקה. הזדיינו אח"כ עוד כמה פעמים. תמיד בפראות. כמעט אלימות. הוא היה מבריק (היום הוא ד"ר לרובוטיקה בטכניון). ישיר. חסר גינונים.  זה קרה אחת ל. תמיד בשליטה וביוזמה שלו. לא נהניתי מינית אבל נהניתי להיות ילדה רעה איתו. שוב ושוב נשארתי ריקה כי ההתייחסות שלו אליי היתה פונקציונלית. אדנותית.

יש בו רשעות, במתן. יש בו קור מבהיל.

ניר לא הסתדר בפנימיה וחזר לארץ אחרי חצי שנה, אז גילה שאני מזדיינת עם החבר הכי טוב שלו.

למתן הוא סלח, לי אף פעם לא.


הירשמי כדי לקבל הודעה על פוסטים חדשים ♥️