מאחורי הדלת

עודכן ב: מאי 11

את פותחת לי את הדלת ונועלת מיד אחריי.

אנחנו מתחבקות, מתנשקות והיד שלי נכנסת מיד לתוך השיער שלך, מהעורף לכיוון מעלה.

כמה שהתגעגעתי, את ממלמלת. אני מצמידה אותך לקיר ובכוח אוחזת את הידיים שלך חזק לצדדים, יד אחת מכל צד.

אני מתנשקת איתך, מלקקת לך את השפתיים והלשון, עוצרת כדי להסתכל לך בעיניים ואז ממשיכה. אנחנו מתנשקות בפיות בוערים, את צמודה לקיר ואליי. אני מרימה את הידיים שלך למעלה מעל הראש שלך, צמודות לקיר. יוצאת ממך אנחה קטנה ואני כבר כל כך רטובה.

את לבושה בשמלה האפורה שלך, נועלת את נעלי העקב שאת אוהבת. את מרימה רגל אחת ומלפפת אותה עליי. העקב שלך מכאיב לי מאחורי הרגל וזה מרטיב אותי עוד יותר.

אני מצרפתת אותך. מלקקת אותך. נושכת אותך בצוואר לכל אורכו, נשיכה אחרי נשיכה מהאוזן עד לכתף תוך כדי שמחזיקה לך חזק את הידיים.

אני מלקקת לך את הידיים המורמות, עוברת מאחת לשנייה ואת מסתכלת עליי תוך כדי, מחפשת עם הפה שלך את הפה שלי עד שאני חוזרת אליו לנשיקה.

אני נושכת לך את עצם הבריח, מלקקת אותה, מרימה לך את הסנטר עם הלשון שלי ואז מגיעה שוב לפה שלך. אנחנו מלקקות זו את זו כמו שתי חתולות מורעבות.

אני נוגסת לך את האוזן ואז משאירה יד אחת חזק עלייך, ממסמרת את הידיים שלך לקיר ומשאירה את היד השנייה שלי חופשיה. אני מתכופפת קצת עד שהראש שלי בגובה החזה שלך. אני פותחת את הפה ומכניסה את הציצי שלך לפה שלי, ככה עם השמלה. מרגישה את הפטמה שלך דרך בד הכותנה. אני מעסה עם הפה את החזה שלך, ממשיכה לאחוז בך חזק ביד אחת, מקשיבה לגניחות שלך. אני רטובה כל כך ויודעת שגם את.

אני מתרוממת שוב לגובה הפנים שלך ועם האצבע שלי מסיטה את התחתונים שלך וחודרת אלייך, ישירה ובוטחת. הרוך הוורדרד שלך עוטף אותי. היד שלי נעה בך קדימה ואחורה, מגלה את העולמות שבך, את הסערות שלך, את הלב היפה שלך שפועם לי מסביב ליד. העיניים שלי בעיניים שלך.

אנחנו צמודות זו לזו על הקיר ואני מזיינת אותך בעמידה. בשקיקה. מתחת לשמלה. מתחת לרדאר של העולם. מתחת לביקורת, למהוגנות, לאיך צריך או לא צריך להיות.


אני משחררת בך מפלצות שרוקדות לי על האצבע, מתנועעות לצלילי מוזיקה שרק שתינו שומעות.

הנשימות שלנו. האנחות שלנו. האוויר שנכנס ויוצא בקול מהפה שלנו.

האצבע שלי נכנסת ויוצאת ממך. הלשונות שלנו מתערבבות בפה שלך בפה שלי בפה שלנו. עור ברווז, להקות של ברווזים עוברות בתוכנו. את רטובה כל כך, מפלים של דבש ניגרים על האצבע שלי.

את צועקת לי לתוך הכתף. הריח שלך מערפל אותי. אני ממשיכה לזיין ולאחוז. לנשום אותך פנימה והחוצה. להקשיב לך שואגת.


אני אמשיך כך שעות וימים, עד שתעיפי אותי ממך. עד שירעדו לך הרגליים. עד שתדחפי אותי ממך בקוצר נשימה, מיוזעת, מוגמרת ונוטפת.

אני אתן לך להתאושש. ואז אבוא אלייך שוב.



הירשמי כדי לקבל הודעה על פוסטים חדשים ♥️