מלקקת לי את הקירות

עודכן ב: ספט 10

כל היום את משדרגת את הבית שלי. מתקנת עם שפאכטל, צובעת.

ברולר ומברשת את חושפת את יופי הגבס. כל היום אני עובדת בחדרים. ממיינת, מסדרת.

מפנה ארגזים ושקיות. משאירה רק את מה שהכרחי, נעים, מתוק. אני שמה מוזיקה ברמקול הפשוט כי טרם חוברה המערכת, שירים מלווים את הידיים שלנו שזזות. אני מדליקה מדי פעם מרווה.

היא מקשטת את האוויר שרוקד בינינו, עולץ מתחושת ההתחדשות. אני משקה אותך במים עם לואיזה ונענע מהמרפסת. אנחנו נעות בבית שלי. מדברות מעט. עושות הרבה. אני מזמינה אוכל בוולט כדי לא לעצור את שטף העשייה עושות הפסקה עם אטריות, ירקות, טופו, דג מטוגן. עושות הפסקה גם ממוזיקה. מקשיבות זו לשקט של זו.

אנחנו לא נוגעות. יש לך צ'ופסטיקס ביד, העיניים שלי נעוצות בשלך, לא מרפות. סימני צבע על החולצה שלי שאת לובשת. ואז חוזרות לתנועה. מרימות את הבית. את מדויקת עם כמות הצבע. אני עושה נגלות לזבל ולמחסן. את מנקה לי את הדלתות והמשקופים, אני מחליפה מצעים במיטות של הילדים.

את עושה חור עגול מדויק בסמרטוט ושוטפת את הרצפה. מדי פעם אנחנו עוצרות להתפעל ממה שהספקנו. אני ממך, את ממני. כל אחת מעצמה. הלב של שתינו נשזר גם בבית הזה, אלסטי בכל המרחבים. בחצות אנחנו נכנסות למקלחת ולמיטה. אני מדליקה מבער עם שמני לבנדר ועשב לימון. שעון המטוטלת משמיע שנים עשר צלצולים ואנחנו חוזרות לצורתנו המקורית, ערומות וצמודות. העור שלך הוא האור שלי. המגע שלך לוטף בי, זה עד היסודות. אני שוכבת עלייך עם רגליים קצת פסוקות. היד שלי מטיילת על המותן שלך.

מדי פעם עוצרת ומעמיקה במיוחד באזור מסוים, סופגת אינפורמציה. ביד השנייה אני נתמכת במזרן ליציבות כי הגוף שלי כל הזמן בתנועה. הכוס שלי נע לאט באוויר מעלייך. הפה שלי לא מפסיק לנשק אותך. לחי. צידי העין. האוזן על כל רבדיה. אני מנשקת את הצוואר שלך, מלקקת, מוצצת נעה עם האגן אלייך ואת אליי. אני מושיטה את יד ימין אל פתח הכוס שלך. שוהה בו, זזה לאט. אני מגרה מתגרה, הופכת אחת עם התשוקה עצמה ואת גם.

שתינו חלק מהזרם, אנחנו במים הטריטוריאליים שלה עכשיו. הכוס שלך מזמין אותי פנימה ואני נאספת אל היכל הבינה

אל ארץ פני הירח שנפרשת, רטובה, בתוכך. היד שלי מסונכרנת עם האגן שלי עלייך אני מזיינת אותך עם כל הגוף, יותר ויותר עמוק,

נוקשת על לבך שבכוס

מדברת עם האלוהים שהיא את. את משפריצה אליי ממטרים מפלים מתוקים שוטפים שוב ושוב את האצבעות שלי. את הופכת אותי שאשכב ועולה מעליי האיברים שלי מתארגנים לשאוב את התאים שלך, לחוש אותך בקומפוזיציה החדשה. הלב שלי מתלפף סביבך מתגלגל מגלגולי עבר דרך פליק פלקים משחר הגלקסיה חיכינו כל היום להתאחד. חיכינו כל החיים. את פותחת לי את הרגליים, זקופה מעליי וחודרת אליי חמת אצבעות את מחלצת ממני צעקות ויבבות של חיה הכוס שלך פתוח והעיניים שלי עליו בסגידה היד שלי תופסת סורג כחול של גב המיטה ואת משפריצה אותי לבי נשפך אל כף ידך הגאונה. אני הופכת אותך על הגב בחוצפה ניגשת לזיין אותך עמוק ומהר הדגדגן שלך קשה, הכוס שלך רך וחם הניגוד הזה מתנחשל אל ים התשוקה אל עונג הגוף המתערבל, המחכים. את גומרת אותי בלי סוף, את אומרת ורק התחלנו, את מאמינה? הקול שלנו ניגר. הליטופים חובקי עולם. את הופכת אותי שוב לשכיבה ועולה עליי כמו פנקייק, אני צוחקת אלייך ואת מדגדגת אותי עד צחוק סוער שהופך לחדירה. הכל את יודעת מזיינת אותי דרך העבר עד לעתיד זה רגע בנצח, זה נצח ברגע. את פורטת על הכוס רב הגוונים שלי יש לך את כל הצבעים אני עפה ממך, את נוסקת איתי האצבעות שלך מפתח לתיבת האוצרות שהבאת מעומק הים

את פותחת ואני מתפוצצת עד סוף האטמוספרה כל היהלומים שלי עפים נוצצים בשמיים אני הופכת אותך שוב נשכבת עלייך ואנחנו מתלטפות ומדברות. אני זולגת אל צידך, עוצמת עיניים ויודעת שגם את.

נרות המבער מרצדים ואנחנו שוקעות. התגובות זו לזו עוברות לסלואו מושן, התודעה מרפה.

אנחנו נרדמות בחיבוק שנמשך כל הלילה וקמות לבית חדש.




393 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול