מראה במראה

עודכן ב: יונ 19

היא לא צריכה להתקרב אליי אפילו. אני נרטבת מקרבתה.

עם הגוף הנערי הזה שעטוף במעט מאוד בד.

עם העיניים בנות תשעים והאצבעות מוגלי האלו שאני יודעת, כולי יודעת, מה הן יודעות לחולל בי.


אני רוצה לחקור אותך תחת מיקרוסקופ, היא אומרת לי. אני רוצה לחקור אותך תחת טלסקופ.

אני רוצה לגלות בך את כל הגלקסיות.

היא מדברת ואני נרטבת.


עד לא מזמן לא ידעתי שהיא קיימת והנה אני פה. מתנקזת אליה. מתעלת איתה. באה כל כולי.

אני מתפשטת בפניה בשכבות. בהתחלה בגדים ואז סיפורים ואז סודות. גאולוגיה של הנפש.

אני ערומה יותר ויותר בפניה, מקלפת מעליי צעיפי אישיות.

קחי אותי ככה, דפוקה ומושלמת.

היא לוקחת.


אני מושיטה לה יד בין הרים בסיני, בשביל כה צר שרק רגל אחת דורכת בו בכל פסיעה. היא לוקחת אותי לטיול גמלים לאור ירח, היא לוקחת אותי על סלעים תלולים בין עזים וצמחי ערבות. היא לוקחת אותי להתרחץ בנחלים מבריקים בין הרים ירוקים.


היא מתקרבת אליי, הנה זה עומד להתממש. הרגע לו חיכיתי. הצפייה שנבראה.

זה כל כך מתוק שאנחנו נשארות בזה עוד רגע, קרובות קרובות אבל עוד לא נוגעות.

בפנים כל התנורים שלי דלוקים.


המגע הראשון מתלפף. אינטרלוקינג.

כולי בה כבר ימים, הוזה אותה, כותבת לה, הוגה בה יומם וליל.

הנה זה. טבעי כמו מים. מרגש כמו נחל של זהב.


הריח שלה בא ראשון. מערפל לי את המוח דרך הסינוסים כמו זר פרחים שבבת אחת נפתח.

כל הצוף.

אח"כ התאים מתחדדים לחוש את העור שלה.

אלוהים, העור שלה. אלף בלוגים לא ייטיבו לתאר את השילוב המסוים הזה, המדויק הזה, של עוצמה ורוך שמתגלמים לה בעור. בשרירי הידיים. בזרועות.

זה ממכר זה. זה חומר טוב.


זה לא הגיוני כמה שהכל הגיוני.

מציאות ואמיתות מתהפכות לי על הראש. הגנות מתרופפות. ארונות מתמוטטים.


אעמיד את צבאותיי לך מלכתי, היא כתבה.

ואני הורדתי את החומות. אחת אחת.

היא נכנסת לטירתי רוכבת על סוס בלי אוכף.

אמזונת הג'ונגל דוהרת בלי חלק עליון הישר לחדר המיטות.


אני מתפשטת ומתפשטת בפניה. היא לוקחת בי עוד ועוד חלקים.

שתינו בלב הממלכה. לבנדר, שוקולד ותותים לצידנו.

מול מראה ענקית אני רואה אותה רואה אותי רואה אותה.


אני רואה במראה שתי זאבות משחקות באחו. שתי זאבות מייללות לירח אדום.


אני רואה את היופי שלי דרכה.

מראה לה את היופי שלה דרכי.

זו מראה במראה ומשחק כפילויות. דלתות מסתובבות.

עולמות מתנגשים. מטאורים ניתזים לכל עבר.


כשהגעתי הערב היו על השולחן אגוזים ושוקולד. קערת תותים. גבינות ובגט.

היא פינקה אותנו. הלכה יחפה בשדות וקטפה לנו תותי עץ. הקרסוליים שלה נצבעו סגול עמוק.

אני רוצה רק שוקולד ותותים וזה בדיוק מה שאני מקבלת.

היא שוברת פיסת שוקולד קטנה, מוסיפה תות עץ ומגישה לי ישר לשפתיים. מתוק וחמוץ, טרי ועמוק, גבשושי וחלקלק. מסיבת רדיקלים חופשיים על הלשון שלי.

גם את האצבע שלה היא מכניסה. מרקמים. טעמים. אוקיינוסים מתנפצים לי בפה.


את מביאה לי המון שיעורים, היא אומרת, המון מראות. יא אללה כמה שיעורים יש לי איתך זאבה. זה מה שהולם בי. זה מה שהולם אותי.


זו היא ואני עכשיו, אין שום דבר אחר.


אני כל כך רוצה אותה, מעיינות רצון פורצים ממני כמו גייזרים בארץ לא נודעת.

האמזונה המכונפת שהיא וכנפי וונדי שלי מובילות אותנו לארץ לעולם לא. להילחם בפיראטים. לתרגל אהבה.


אני בהשתוקקות 8.8 בסולם ריכטר. צריכה אותה עכשיו בתוכי. צריכה בוער. צריכה עמוק.

צריכה את הלוחשת לפותות. מכשפת הקסמים של הכוס שלי. המאסטרית של לסביות העולם כולו.


אני צריכה שהיא תזיין אותי באלף ידיה, תמנונה מחוננת.

כל האבירים השומרים שלי נסוגים. כידונים נופלים לרצפה ומתגלגלים.

כל חיות היער שבאו איתה מחכות מחוץ לדלת. זה רק שתינו פה.


אני עפר לידייך, אני אומרת לה. אני כולי אישה בין ידייך.


עשי אותי. עסי אותי. קחי אותי להרעיד איתך את השמיים.

היא לוקחת.




הירשמי כדי לקבל הודעה על פוסטים חדשים ♥️