סטייק-אישה בשמן קוקוס

עודכן ב: אוג 19

אני מגיעה לשביל בקיבוץ. עולה את חמש מדרגות העץ למרפסת שלה. פותחת את הרשת ודופקת בדלת. היא קוראת לי מבפנים: כנסי.


אני פותחת את הדלת ורואה אותה בפינה. יושבת ערומה לגמרי בישיבה מזרחית מול האלטר שלה, מעין מקדש רוחני שיצרה לעצמה עם קטורת, אבנים וטקסטים של העצמה אישית. היא נוצצת ובוהקת משמן הקוקוס שמרחה על עצמה, מאחוריה תנור סלילים, כמו מדורה אורבנית בין ארבעה קירות.


אני חולצת נעליים בכניסה ומתקרבת אליה. נמשכת לריח של הקוקוס והחופש. הגוף שלה חם ושלי קר, אני נזהרת לא לגעת בה עם כפות הידיים. משעינה עליה צוואר מגועגע, נושמת אותה ואנחנו שוהות ככה בנשימה עדינה.


היא קמה להתלבש (כה חבל) ומכינה לנו תה. אנחנו מתיישבות על המזרן בסלון ומשלימות קצת פערים. אני מספרת לה על העבודה, היא מספרת לי על הדירה החדשה. זו תהיה הפעם האחרונה שלנו בדירה הזאת. בואי נחגוג אם ככה, אני אומרת לה.


אנחנו עוברות לחדר שינה. ממקמות שם את תנור הסלילים ומביאות איתנו את התה. החלק העליון עף מאיתנו בדרך. כמה דקות אחרי – גם החלק התחתון.


אנחנו יושבות זקופות במרכז המיטה, אני יושבת מעליה ומסתכלת מולנו במראה. אלף מילים לא יצליחו לתאר את מה שאני רואה מולי. אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי.

אני מסתכלת על הגב היפה שלה, על תלתלי הפרא, על כל הירכיים הפתוחות. שלה, שלי, שלה, שלי. השיער שלי כמו הילה שחורה סביבנו. היד שלה כבר עמוק בתוכי, אלוהים הדברים שהיא עושה עם היד הזאת.


רק הגעתי, אני חושבת, אבל אני רטובה ונשאבת אליה אז מבינה שהגעתי כל כך מוכנה.


אני עולה ויורדת על היד שלה, היא מרגישה את ההתערבלויות שלי ולוחשת לי כן כן כן כן כן ואני רוטטת, מחושמלת, מסניפה את הריח האכיל שלה עמוק לתוכי.

אני יונקת לה את היד לתוכי, בא לי לבלוע את כולה. אנחנו מתפתלות כאילו נחשה ענקית כורכת אותנו, מניעה אותנו, מלפפת אותנו זו בזו ובתוכה.


אני נשענת אחורה והיא ממשיכה לזיין אותי עם היד. הגוף שלי פרוש מולה כמו יצירת אמנות מול אספן והיא מרימה אותי כך שאני יושבת על האגן שלה. היא כל כך מיומנת, הלוחשת לפותות שלי, כל כך מחוננת בלדבר עם הכוס שלי – שאין לי אלא להתמסר כולי. אני פותחת אליה את הסכרים, מתחילה לנזול ולנטוף ולברך אותנו במים החמים שלי.


אני רוצה להתמזג לתוכך, לזחול לך מתחת לעור, היא אומרת לי. זה בדיוק מה שאת עושה, אני עונה.


אני מתקרבת אליה עם הראש ונושכת לה את הצוואר, נושכת כל הדרך מהכתף, לצוואר, לאוזניים. עוברת בצעדי שיניים את קווי המתאר של פלג הגוף העליון שלה. היא נאנקת. עוצרת נשימה. כל כך טוב לה וזה מטריף אותי. אני חייבת את הגב שלה. תשכבי על הבטן, אני אומרת לה.


היא נשכבת. התחת השזוף שלה מול הפרצוף שלי ואני לא יכולה אלא לנשק אותו. אלוהים איך נפלתי על מורה ליוגה. הוא מוצק במידה ורך במידה. אני מנשקת ומלקקת תחת-דבש כמו דובה תאוותנית.


הגב שלה קורא לי. הוא חזק, משורטט. יש לה שפשוף בין השכמות מהפעם הקודמת כשהיא נשענה על הקיר. אני נזהרת עליו. אני מנשקת את הגב שלה לאט, נותנת ביסים מדי פעם. היא מתענגת וזה מלהיט אותי עוד יותר. חזק, היא מבקשת, יותר חזק. אני חמה, יושבת בפיסוק רגליים על התחת שלה, מניעה את האגן שלי עליה ואליה.


אני נושכת לה את העורף והיא נאנקת. את כל כך רטובה, היא אומרת לי, מרגישה אותי מרטיבה לה את התחת. אני מתפתלת עליה ונושכת אותה כמו לביאה מורעבת. נותנת ביס ועוד ביס בבשר שלה, סטייק אישה בשמן קוקוס.


את כל כך טובה, היא אומרת, את מטריפה אותי. אני נוהמת לתוכה, ממשיכה לנשוך ולמצוץ את העור שלה.

אני מרתקת אותה למיטה עם הזרועות שלי. יש לשתינו זרועות חזקות, אני לא נותנת לה להתרומם. אני מאחוריה תופסת אותה חזק ומצמידה אותה אליי, כורכת את הזרוע שלי על הגרון שלה. אני רוצה לזיין אותה חזק, לקחת אותה, לטרוף את החיות הרעות בתוכה, ללכוד אותן בסבך הרחם שלי.


אני תופסת לה את הצוואר חזק עם היד שלי. היא מנחה אותי: העניין זה לווסת את העוצמה. את חזקה אז תשימי לב. זה מסוכן. אני סומכת עלייך. אני מנשקת אותה קלות בצוואר ואז תופסת, חזק. עוצרת לה את הנשימה.


אני מניעה עליה את האגן בתנועות זיון, ביד אחת אוחזת חזק את הצוואר שלה, את נשמת אפה. ביד שנייה אני תופסת את הסדין באגרוף חזק. הכוס שלי מטפטף לה על התחת ואני מתאמצת לא לגמור. היא באורות, פראית ויפה מתחתיי, חזקה מול היד שלי.


הריח שלה, הקולות שלה, הזרועות שלה, הגב שלה, הצוואר שלה, מטריפים לי את הדעת ואני יודעת שהיא מרגישה את הפנתרה השחורה שבי, אני יודעת שהיא רוצה אותי נוהמת מתוך טרף, אני יודעת שהיא רוצה לגמור בין מלתעותיי.


אני הולכת על חבל דק בשמיים, פוסעת על הפער בין הרצון להשתולל עליה לגמרי, לשחרר רסן, לבין לשמור עליה. מפניי.

לשלוט בנשימה שלה ובו זמנית להתרכז בעונג שלי – זה שדה חדש שלא הכרתי. ועם כל זה, לא לגמור!

לא ידעתי שאפשר להרגיש ככה. להיות המאלפת והלביאה בו זמנית. הדרקונית והאבירה.

אישה לאישה. מלכה למלכה.


עם יד אחת עדיין על הצוואר שלה אני מושיטה יד לפטמה שלה ואוחזת חזק בין שתי אצבעות. לאט מגבירה את הלחץ על הצוואר. לאט מגבירה את הלחץ על הפטמה.


כן! היא מתפתלת, היא גומרת! וגומרת וגומרת.


אני מחכה עד שוך הסערה, מביטה עליה כמו בפלא עולם. ואז משחררת לאט אחיזה.

בה, בהגיון, בכל מה שידעתי או אדע.

אני כלום ושום דבר וניצוץ אלוה ממעל.

אני לאט נשכבת לידה.

אלוהים, וואו.

כן. היא אומרת. וואו.

אני מגלגלת לנו ג'ויינט והיא מלטפת אותי בינתיים.

יצאה ממך העוצמה היום, היא אומרת.

יש עוד הרבה להוציא, אני עונה

.

הדגדגן שלי נפוח, הפה שלי חם, הגב שלה מלא סימני נשיכה.

הפרחים שהיא הניחה בכלי ליד המיטה מטילים צל על הקיר ואנחנו מעבירות בינינו את הג'ויינט. המיטה חמה, מגרש משחקים של ילדות גדולות. היא מספרת לי על אלכס, האהובה שלה מרוסיה. אני מספרת לה על אחי.

הלב שלי רגוע והגוף שלי ער ומרוכך בשילוב שלא הכרתי קודם. הג'ויינט עובר בינינו כמו לפיד זעיר, משנה תודעה לשתי מעורבלות-נפש.




הירשמי כדי לקבל הודעה על פוסטים חדשים ♥️