היא מבשלת אותי כמו קרמל מתוק

שבע בערב ואנחנו מגיעות זו לזו מהוססות. מושיטות יד אחרי שבעה ימים ושבעה לילות בנפרד. איך כל פעם אנחנו בונות את הגשר הזה, את הקשר הזה, מחדש.

יושבות ומדברות על הספה. קרובות קרובות. היא מלטפת לי את הכתף ואת עצם הצוואר. הקלויקולה היפה בעולם, היא אומרת. היא מפשילה לי את כתפיית החזייה ואת הספגטי של הגופייה הצידה, שלא יפריעו לה ללטף את העור. אני מלטפת לה את הרגל. זה לא מדגדג או מציק לה, זה סימן טוב.

היא מורידה לי את הגופייה דרך הראש ואני מושיטה את היד מאחורי הגב ובתנועה מיומנת פותחת לעצמי את החזייה. השדיים שלי יוצאים לחופשי.

בואי לחיבוק היא אומרת ופורשת ידיים. זו הספה עליה התחבקנו לראשונה, אני מזכירה לה. פה נכנסתי לחיבוק ממנו אני לא רוצה לצאת כבר שלוש שנים.

היא מפשילה לעצמה את השמלה ונשארת עם תחתונים. אלו תחתוני סאטן יפים שקניתי לה, תחתונים שבעלה ראה ושאל אם קניתי כאלו גם לעצמי.

התשובה היא לא, אגב.

הוא חכם, בעלה ואכן קניתי לנו סט תחתונים תואמים אבל מסוג אחר.

אלו, ידעתי, יהיו יפים במיוחד על התחת שלה.

היא נשענת אחורה על מסעד הספה, פלג גוף צחור עם פטמות ורודות. אני עם ג'ינס 7/8 משופשף ופלג גוף עליון חשוף. אני נשכבת עליה. הראש שלי ליד הבטן שלה, מורם לדבר איתה. הראש שלה מביט בי, כתום ובוער וחכם. העור שלה רך ומריח כמוה, כמו בית-של-פעם-בשבוע שלי. אכסניית לבי.

היה לי שבוע קשה היא אומרת, היית כל כך איתו. אני מנסה לפרק את זה איתה. אני גם פה, אומרת לה והיא אומרת בנחישות, עכשיו תרדי לי.

אני יורדת לכיוון המפשעה והיא מעיפה את התחתונים. אומרת לי: תורידי את הג'ינס, זה לא לעניין לרדת לי עם ג'ינס. אני קמה מהספה, מפשיטה אותו מהר וחוזרת אליה, לגוף שלה, אבל לא לוגינה. לא מיד. משהה אותה. היא תקבל את מה שהיא רוצה, אבל עוד לא.


אני מלקקת את הטבור שלה בסיבובים. מנשקת את האזור הרך שבין הפופיק לשערות ערווה. יש שם הרבה מקום לנשיקות והלילה שלנו רק מתחיל. היא מגבירה את הווליום של הנשימות שלה, מזיזה אגן, אני מרגישה שהיא נרטבת אליי אבל עוד לא הגיע זמן.


אני מנשקת לה את שערות הערווה. את עצם הפוביק. עוד לא נכנסת. יורדת אל בין הרגליים שלה, מפסקת אותן עוד קצת. היא מתנגדת ואני לוחצת. היא נענית ומפסקת. אני מלקקת את הגידים של הירכיים. נושכת את הירכיים שלה החזקות, הרכות, העגולות. מלקקת ונושכת ואוחזת חזק והיא כבר מתפתלת. היא רוצה אותי בוגינה, היא בוערת אליי אבל אני רוצה להטריף אותה עוד קצת.

אני עוברת לירך השנייה שלה. אני מלקקת. מוצצת. נושכת. היא נאנקת. היא לא קופצת ולא אומרת שמדגדג לה אז אני מבינה שאפשר היום לצלול עמוק. הגוף שלה פתוח אליי ואל עצמה.


אחרי הטיזינג בירכיים אני מגיעה לקודש הקודשים. לחלקת אלוהים. לכוס החיים. אני מעבירה לשון ארוכה על השפתיים החיצוניות. מעבירה לשון ארוכה על השפתיים הפנימיות. מלקקת קלות את הדגדגן וחוזרת לשפתיים. אני יודעת שהיא רוצה בדגדגן. אני יודעת שהיא שוקקת. בכוונה אני משהה את הלשון שלי. מלקקת אותו והולכת ממנו. מלקקת בדיוק בכיפה שלו, קצת אחורה, קצת מתחת, איפה שמטריף אותה במיוחד ושוב משהה. שוב הולכת משם, מלקקת לאורך פתח הוגינה. מנשקת נשיקות קטנות את הוגינה שלה.

אני נותנת - לא נותנת לה להתגרות עד שאני מחליטה שהגיע הזמן והלשון שלי מתחברת לדגדגן שלה ולא מרפה.


אני מלקקת אותו מכמה צדדים, מלקקת עדין וחזק יותר. מלקקת מצד לצד ומלמעלה למטה. היא מפיקה קולות של תענוג. אני מניחה שתי אצבעות בפתח הנרתיק שלה אבל לא נכנסת. היא מתנועעת לי על הפה, אלת המין הפראית הזו שמחוברת לי לשפתיים, מתחשק לי להתפלל אליה.


האצבעות שלי מונחות בפתח התחתון של הנרתיק שלה, קצת לוחצות והלשון בשיא הכוח מפמפמת לה את הדגדגן.

הקול שלה מתחזק, היא גונחת אליי ואני מרגישה פסי רטיבות יורדים לי במורד הירכיים.


אני לאט לאט מחדירה את האצבעות לגוף החם, ההדוק שלה. אני עושה את זה בעדינות, בודקת בכל מילימטר אם אני מוזמנת. וואו, אני כל כך מוזמנת.

היא רטובה, היא מזיעה, היא נעה, היא עפה. אני עושה את זה עד ששתי האצבעות שלי עמוק בתוכה ואז אני מניעה את היד כמו בוכנה ובו זמנית מענגת אותה עם הלשון והפה שלי.

אני גומעת את המיצים שלה, מתמוגגת מהקולות שהיא מפיקה מהפה המתוק שלה. כן אהובתי, כן. את מלכת העולם. זה שלך, כל עונג העולם - שלך.


היא מתקמרת, היא מניעה את הראש הצידה, עוצמת עיניים, אוחזת לי חזק את היד כשאני מזיינת אותה עם היד והפה שלי. היא נעה מהר ומהר יותר. הוגינה שלה מתהדקת סביב היד שלי בכיווצים קטנים. אני ממשיכה. היא מסיטה את השיער שלי ומביטה בי. אני מלקקת אותה ומביטה בה. מרימה אליה עיניים חומות בוערות מעל שיער ערווה כתום.


בינינו בטן לבנה, ציצים קטנים ואהבת עולם. אני מלקקת ומביטה והעולם כולו בינינו, אין דבר אחר.

אני עדיין מלקקת ומזיינת עם היד. היא נעה עליי ואומרת, זו בעיה כי אני לעולם לא אגיד לך להפסיק. אני ממשיכה. אין לי שום כוונות להפסיק. שתגשים לי חלום ותתן לי להמשיך שעות. עד שהשעון יצלצל והזמן שלנו יאזל. גם אז אמשיך לרצות.

אנחנו נעות בגלים. אני בתוכה והיא מתמסרת, הראש שלה אחורה עכשיו, העיניים עצומות.

היא צועקת שוב ושוב, בכל פעם חזק יותר. היא לוקחת את היד הפנויה שלי ושמה על שד ימין שלה. אני תופסת חזק. לא בעדינות הפעם. אני אוחזת חזק, מכסה את כל השד בכף היד שלי וממשיכה ללקק ולהניע את האצבעות בה. היא צועקת חזק יותר, גונחת, תופסת חזק את הכרית של הספה. היא מכאיבה לי ביד כשלוחצת עליה. היא צועקת את העונג שלה החוצה ומרגשת אותי כשגומרת כל כך חזק.

אני מסתובבת, היא אומרת לי ואני מנתקת את הלשון מהדגדגן שלה אבל נשארת עם האצבעות בתוכה. היא מסתובבת לאט, כדי שלא נתנתק. היא נשכבת על הבטן, התחת היפה והלבן שלה מול הפרצוף שלי, שתי אצבעות שלי עדיין בתוכה.


אני ממשיכה עם תנועות הזיון. היד שלי נראית כמו אקדח עם שתי אצבעות זקורות ואני מפמפמת אותן קדימה ואחורה בתוכה.

אני יורה בכל הפחדים שלנו. אני יורה בכל מי שיתנגד לנו. אני מגנה על אהבתנו בחירוף נפש.


הפנים שלי ממש מול התחת העגול הלבן הזה ואני מנשקת ומלקקת אותו. אני נזהרת, קשובה לראות אם היא תקפוץ מרוב דגדוג אבל היא לא. אני נושכת את התחת שלה, נוגסת בו שוב ושוב, מזכירה לעצמי לא להשאיר סימנים.


היא מניעה את האגן כלפיי ואני מניעה את היד בתוכה, השיניים שלי בבשר שלה והיא מושיטה יד לקחת את כף היד שלי ומניחה מקדימה על הדגדגן. אני מרגישה אותה בין שתי הידיים שלי. מרגישה את עצם האגן, את חום הוגינה, את הלהט שלה בין שתי ידיי. היא גומרת בגל ואז לוחשת עוד. כן, אני אומרת לה. עוד. היא ממשיכה ללחוץ את הדגדגן שלה על היד שלי, היד השנייה שלי מזיינת אותה חזק.

היא גומרת שוב ובסיום האורגזמה הזאת היא בוכה.


היא בוכה בלי דמעות, פורקת את הלב שלה פה לידי. הגוף שלה רועד. אני עדיין בה. היא מסתובבת אליי. אני עולה לגובה שלה ומביטה לה בעיניים, עדיין בתוכה. רק משהתמקמתי לידה בנוחות אני שולפת לאט לאט את האצבעות מגופה.

היא פורצת בבכי חזק. עם דמעות.

היא מתייפחת ואני מחזיקה בזרועה. אני לא מנחמת או מעודדת. לא מפריעה. היא מלקקת לי את הפנים כמו חיה פצועה. שוב ושוב מסתכלת לי בעיניים.


אני בוכה מהמבט שלך היא אומרת. אל תלכי ממני. אני לא הולכת אני אומרת לה. את חשבת על זה. את הלכת לי פעם. היא בוכה ובוכה וצוחקת מרוב שבוכה. היי, את מרטיבה אותי, אני אומרת לה והיא פורצת בצחוק ענק. היא בוכה את הכאב שלנו. היא בוכה את המרחק שלנו. תמיד אני קצת הולכת ממנה. כבר נפרדנו פעם, היא אומרת. בגלגול אחר. את מתת לי. אולי היית חייל. הלכת ממני. היא שוב פורצת בבכי. את מבינה למה אני לא צריכה סמים? היא שואלת. החיים זה חומר חזק בשבילי.


אני אומרת לה: אם הייתי פוגשת אותך על אמדי הייתי חושבת מי זו השבורה הזאת והיא שוב פורצת בצחוק. אני אוהבת אותה צוחקת. היא צוחקת מלוא הלב והגרון, כמו ילדה, כמו אישה משוגעת. אני אוהבת אותה בוכה. היא מרגישה את הכל. היא חווה באמת. היא לא מפחדת לכאוב. אני מקנאה בה.

כשירדת לי ראיתי חיות, היא מספרת לי. ראיתי חיות טרף, ראיתי עופות דורסים ויעל. ראיתי לוויתן ענק. הייתי בעצמי לווייתן ושטתי עצומה במים. אני מקשיבה לה ומביטה והעיניים שלי כנראה מעוררות בה עצב. היא בוכה שוב, שואלת אם זה בסדר מצידי, יש לה עוד להוציא. אני קמה ערומה להביא לה טישו. היא מקנחת את האף ומתנצלת על הרעש. אל תתנצלי, אני אומרת לה. היא כל כך מתוקה, אלוהים אדירים.

היא נרגעת ואנחנו מדברות קצת על השבוע שחלף. כמה רחוק היינו. כמה טוב זה להיפגש. היא מלטפת לי את הירכיים הסגורות, מנסה למצוא דרך, שביל, אל ביניהן. אני נשארת סגורה, נותנת לה קצת עד שנייה לפני שהיא נעשית מתוסכלת ואז מפשקת את הרגליים שלי. היא מחליקה בקלות לוגינה הרטובה שלי. היא נאנחת, נשמעת מתענגת מזה אולי ממש כמוני. היא מתחילה עם תנועות הזיון המופלאות האלו שלה ומתקרבת לנשק לי את הדגדגן. הלשון שלה טובה אליי, הידיים שלה יודעות אותי.


הרגליים שלי פשוקות רחב לכבודה, כמו מזמינות אותה למסיבה חגיגית. היא מלקקת אותי, חודרת אליי ונעה בי ואני מרגישה זרמים של אש מכפות הרגליים ועד קצה הראש. היא מפסיקה עם הלשון וממשיכה רק עם היד. אלוהים, איך שהיא יודעת לזיין אותי. היד שלה חזקה, נחושה.


אני זוכרת כמה הופתעתי בפעמים הראשונות. אישה עדינה כל כך עם עוצמה פראית. היא באמת עוף דורס, אני חושבת לי, נעה בי כמו איזה בז נחוש. היא מזיינת אותי חזק, על גבול הכואב. היא לא מרפה, לא חוששת, היא מהירה וקשוחה, מפרקת בי מקומות שהתקשו עם השנים.


היא מרימה לי את האגן ואני כמעט באוויר, רק כפות הרגליים והשכמות נשענות על הספה. היא מלטפת לי את התחת מלמטה ומזיינת חזק עם האצבעות ואני מאבדת את עצמי במרחב.

היד שלה מכוונת אותי, ממלאה אותי, מהווה לי נקודת ייחוס בחלל החופשי.


כשאני מתעייפת אני חוזרת לשכב רגיל, על הספה עם הרגליים מורמות, מפוסקות. אני מתחננת שהיא תבוא אליי, תשב עם הוגינה שלה על הפנים שלי אבל היא לא באה. היא מביטה בי וממשיכה לזיין. כואב. חזק. מרפא. היא מגרשת ממני את השדים ככה, היא מכניסה אהבה אדומה למקומות שחורים, היא מבשלת אותי כמו קרמל מתוק, אני צריכה להיזהר שלא אשרף בין ידיה.

השעון מצלצל.

עוד רבע שעה ואצטרך לנסוע. שיט. שיט.

אני מושיטה יד לכבות אותו. אני מתחננת שוב, בואי אליי והיא מסכימה. אולי בגלל השעון.


אני מושכת אותה אליי כך שאני שוכבת על הצד והיא שוכבת על הצד, הפה והיד שלה בתוכי, הפה והיד שלי בתוכה.

ביד השנייה שלי אני מחבקת את הגוף שלה קרוב קרוב לשלי, אוחזת את הפנים שלה, את השיער שלה. היא מלקקת לי את האצבעות וחוזרת ללקק את הוגינה שלי.


אני נטרפת מהוגינה שלה בפרצוף שלי. מהריח והמרקם והלחות, מהתחושה הזאת שלא דומה לכלום. אני נטרפת מהלשון שלה בכוס שלי ולא יכולה להחזיק את זה יותר.

אני מרגישה את האורגזמה מגיעה, חזקה ומציפה, שוטפת את כולי ואז מגיעות אדוות אורגזמיות רכות שמרגיעות את גופי.


אני ממשיכה לחבק אותה חזק, הפנים שלי בין הרגליים שלה, הפנים שלה על הירכיים שלי. אנחנו אחת. יחד. אנחנו תכף נפרדות. אנחנו קמות. עוד הלומות. עכשיו צריך להתלבש.


היא נכנסת לשירותים להשתין ואני מסדרת את הכריות של הספה. אני נכנסת אחריה לשירותים והיא חוזרת בינתיים לשמלה היפה וממלאה לה בקבוק מים שיהיה לה לדרך. היא מסדרת את השיער שלה. אני נראית בסדר? היא שואלת. בעלה יהיה ער כשתחזור. היא חוששת שהוא יריח, שייראה עליה. היא נסערת ונגמר לנו הזמן. את יפה אהובתי, אני אומרת לה.

אני חוזרת לג'ינס ולגופיה השחורה. אנחנו משאירות את הסטודיו מסודר. אני מקווה שהכריות של הספה יתייבשו עד מחר מריח הכוס החריף.

אנחנו נפרדות בחופזה אבל נעצרות לנשיקה רטובה וארוכה, שפתיים בשפתיים, קצת נושכות קצת ממוללות זו את שפתיה של זו. אני נכנסת לאוטו. היא נכנסת לשלה. אני מורידה את החלון ואומרת לה בסימני שפתיים כדי לא לצעוק: אני אוהבת אותך. היא עונה לי בלי קול, אני אוהבת אותך.


אני נוסעת הביתה. מוציאה מתא הכפפות את הג'ויינט שהכינותי מראש. מציתה אותו ונוהגת. לאט. כחוק. נוסעת 87 קמ"ש כל הדרך, ילדה טובה של משטרת ישראל. מוזיקה מתנגנת מהספוטיפיי שלי.

הוגינה שלי נפוחה, קצת כואבת.


ייקח עוד שבוע עד שניפגש שוב, הספירה לאחור מתחילה.

אני נושמת עמוק והופכת את שעון החול הדמיוני על הראש.



הירשמי כדי לקבל הודעה על פוסטים חדשים ♥️